כבר לפני כמה שנים התחלנו לשמוע את התשדירים של צה"ל על זה ש"הטלפון שלך יכול להיות כלי נשק, אל תכוון אותו נגדנו". ועדיין, אני חושבת שאף אחד לא דמיין שככה יראו מלחמות בדור הוואטסאפ.
אנחנו מעבירים הודעות על הרוגים ופצועים וחטופים, כי אנחנו מאד אוהבים להיות אלה שיודעים ראשונים, למרות שמה שאנחנו בעצם עושים זה הפגנת ידע בפונקציית העתק/הדבק או "שתף". אולי לא דמיינו שהמידע יכול להגיע די מהר מקבוצת "גן אביבה תשע"ד" אל ההורים והאחים של השמות הכתובים בהודעה, חשבנו שזה נשאר בין החברים, שזה לא באמת משנה אם החייל ההרוג הוא באמת הרוג או רק פצוע, או בכלל לא קשור לתקרית.
ואז, אחרי הפגזה של הודעות "אסור להעביר הודעות" (שכמובן, גם אותם העתקנו והדבקנו ושתפנו, ולפעמים- כדי להיות מקוריים- ניסחנו בעצמנו), הגיעו הודעות היוזמה/תרומה/תמיכה.
ולכמה ימים היה נראה שזה מעולה. החיילים שלנו צריכים אוכל וגופיות ובוקסרים, ותוך שעות ספורות אוספים כמויות אדירות. ויש חיילים בודדים שנפלו, ומגיעים אלפים ללוות אותם בדרכם האחרונה.
אבל אז גילינו שוואטסאפ לא יוצר הקצאה יעילה. כך החיילים שלנו קיבלו הרבה אוכל, כשבאמת הם רצו מגבונים. כמה גילינו, קצת באיחור, שחיילות בסדיר ובמילואים הוקפצו גם הן, ויש להן צרכים קצת שונים ששכחנו להכניס להודעת ההעתק-הדבק-שתף. כך הגיעו אלפים להר הרצל היום ב11:00, אבל מעטים הגיעו ב16:00- כי הלוויה הראשונה קיבלה תפוצה והשנייה לא.
וגילינו שלא כל הודעה שמגיעה אלינו עם אייקון ירוק של טלפון, או כדור הארץ של הנוטיפיקיישן'ס, באמת הגיעה מהמקור משם היא מתיימרת להגיע. אבל קיבלנו את ההודעה גם מהחברה מהמעונות, גם מבן הדוד שעובד במשרד ממשלתי, וגם מהחבר מהשבט שעובדת היום ב"מקור ראשון".אז שלחנו הרבה אנשים לשבעה של משפחות "מסכנות", למרות שהכתובת לא הייתה נכונה והמצב לא תואר לאשורו. בקשנו דברים בשמה של אלמנה שביקשה לעצמה דברים אחרים. לא דמיינו שאנחנו יכולים לעשות נזק למשפחות שכולות- במישור מעשי, רגשי ואנושי.
נהיינו שיכורים מהכוח. אחרי שכמה הודעות עשו כל כך הרבה טוב, לא התאפקנו, והמשכנו לגלגל את כדור השלג הזה עוד ועוד.
מתחילת הפוסט הזה אני מנסה להבין (לעצמי) ולהגדיר (עבורכם) את המניע להתנהגות הזו שלנו. אני לא יודעת אם זה טעות שנבעה מרצון אמתי לעשות טוב, או שיש כאן גם משהו אחר. אני תוהה על מי שניסח ושלח את ההודעה הראשונה- אם היא נשלחה בתמימות, או מתוך פטרנליזם- אמונה שאנחנו יודעים מה טוב לכל משפחה שכולה באשר היא, או אולי אפילו עם כוונת זדון.
אני רק יודעת שיש כוח עצום למידע שאנחנו מעבירים אחד לשני. הפיד של כולנו מלא בתמונות, בסיפורים ובידיעות מדהימות, על התגייסות של אזרחים עבור חיילים, ואזרחים עבור אזרחים, ואזרחים עבור נופלים. אין לי ספק שבפעם הבאה שארגון דתי-לאומי כלשהו יעשה יום עיון/סמינריון/כתבה על "דור הפייסבוק לאן", הוא יהיה חייב להתייחס לכמות הטוב שהצלחנו ליצור בימים האלה, רק בזכות העברת מידע.
אבל אולי כדאי שנזכור שIt isn't supposed to be this easy. למרות שלפעמים זה קשה ברמה הפרקטית, כדאי שננסה לאמת את המידע שקיבלנו. להתקשר למוקד כלשהו, לארגון, לכל גוף שיכול להיות לו מידע נוסף. (אני יודעת, זה לגמרי הפוך מכל הpower to the people, no more authority של המאה ה21, ועדיין.) ייתכן שמה שהיה נכון לפני כמה שעות כבר לא נכון כעת. אולי כבר ניתן מענה לצורך. ואולי מה שחשבנו שהוא נכון אף פעם לא היה.
בדור הווטאסאפ, גילינו שיש, מעבר למהירות אור ומהירות קול, גם מהירות מידע, ותפוצת מידע. מהירות ותפוצה הם תהליכים עובדתיים ולא יצורים תבוניים. ככל שהיכולת שלנו להשפיע ולהפיץ גדלה, האחריות גדלה גם כן- אנחנו חייבם לעצור ולחשוב שוב, ואז עוד פעם, לפני שאנחנו ממשיכים להעתיק-להדביק-לשתף.
המהירות והתפוצה הם נשק. ואתם כבר יודעים מה צריך לעשות עם נשק.