באחד הלילות של קיץ 2005, נפגשתי עם מנחם- מי שאז היה סתם בחור מהשכונה שהיה נראה לי חמוד- בטיילת בשכונה שלי. ישבנו על המדרגות והוא ניסה להסביר לי את כללי המשחק של פוטבול אמריקאי, ולמה זה המשחק הכי מדהים בעולם.
לאורך 7.5 השנים שאנחנו ביחד למדתי יותר ויותר על הספורט הזה. והיום אנחנו נמצאים רק כמה ימים לפני ה"סופרבול", משחק הגמר של ליגת הפוטבול האמריקאית.

כמה סטטיסטיקות למי שלא מכיר, כדי שתבינו באיזו מעצמה מדובר:

בשלוש השנים האחרונות, הסופרבול הוא האירוע הטלוויזיוני הכי נצפה בהיסטוריה של ארה"ב. הסופרבולים של לפני 2010 היו במקום השני אחרי פרק הגמר של הסדרה "M.A.S.H", וב2010 האירוע הצליח לחצות גם את המשוכה  הזו. חברת Nielsen  העריכה שמעל ל111 מיליון איש- כשליש מאוכלוסיית ארה"ב- צפו במשחק.

הסופרבול הפך מזמן לאירוע חברתי- אנשים מארגנים SuperBowl Parties בביתם וצופים במשחק בקבוצות של 6, 10 ו15 אנשים, ויותר.

זה מזמן נהיה יותר ממשחק. במחצית תמיד יש הופעה גרנדיוזית- בשנים עברו הגיעו הבלאק אייד פיז, מדונה, ג'נט   ג'קסון עם הפאדיחה שלה, והשנה ביונסה תורמת את כשרונותיה.

עוד אטרקציה בלתי נשכחת (והינה הגענו לפואנטה של הפוסט הזה) היא הפרסומות. גם הם נהיו לשם דבר בתרבות האמריקאית. ניתן למצוא ביוטוב ובאתרים אחרים פלייליסטים של פרסומות הסופרבול. באופן מסורתי מדובר על  פרסומות שנונות יותר, מצחיקות יותר, ו… יקרות יותר. העלות הממוצעת (כי זה משתנה לפי עיתוי השידור) של  30 שניות פרסומת בסופרבול היא 3.5 מיליון דולר. זה המחיר והחברות משלמות אותו כי הן יודעות שחשיפה כזו היא   עניין של פעם בשנה.  המפרסמים המסורתיים הם חברות מכוניות למינהן, בירות, קוקה-קולה ודוריטוס ועוד. יש גם כמה חברות ביטוח שמופיעות באופן קבוע, ותמיד יש גם טריילרים לסרטים שיוצאים בקרוב.

בקיצור, מדובר בתעשייה לא קטנה. למעוניינים, הנה אתר שמוקדש לפרסומות סופרבול לאורך השנים.

אז למה אני חופרת על הפרסומת האלה?

בשנה שעברה הארגון Miss Representation, שכבר הזכרתי אותו כאן, החליט לפתוח בקמפיין שנקרא #NotBuyingIt. מטרת הקמפיין היה לגרום לאנשים לצפות באופן ביקורתי בפרסומות ולזהות את הפרסומות שמציגות נשים באופן בעייתי. מה נחשב לבעייתי?

החפצה של גוף האישה– פרסומות שהשתמשו באישה כדי לסמל את המוצר שלהם, כמו זו של פיאט, וזו של טויטה (שכוללת גם החפצה של גברים, אבל זה לא מתקן את זה). וזה בלי לדבר על שלל הפרסומות הנוראיות של Go Daddy, חברה של דומיינים, שממש לא מנסה להחביא את הטקטיקה של הפרסומות שלה. והשנה בר רפאלי הולכת להיות באחת שלהם.

קומודיפיקציה- פרסומות שהתייחסו לנשים כניתנות לקניה, כאשר ברור מה היא תיתן בתמורה, כמו הפרסומת הזו של טלפלורה,שהייתה הכי נוראית לדעתי.

והיו גם פרסומות עם מוטיב סקססיסטי יותר מובלע, כמו זו של בסט-ביי שפשוט שגעה אותי. הם מציגים כל מיני אנשים שהמציאו אפליקציות או תוכנות שקשורות לסמארטפון, ורואים בה נשים פעמיים- הדיילת במטוס שמעירה לממציאים הגברים, והנשים שעובדות בחנות. אין אף אישה שעובדת בטכנולוגיה שיכולתם להכניס לשם??

תוך כדי כתיבת הפוסט וחיפושים ביוטוב של כל הפרסומות האלה, שאלתי את עצמי אם אולי עדיף שלא לקשר לפרסומות. אולי אני פשוט מעצימה אותם, ומשחקת לידיים של המפרסמים? אבל החלטתי שאני בכל זאת עושה את זה. כי אנשים נוהגים לחשוב שנשים שמדברות על הצגת נשים במדיה ובתקשורת עושות סיפור מכלום. וחשוב שאנשים יבינו שזה ממש לא כלום. אם אלה הפרסומות שרואים שליש מאזרחי ארה"ב, פלוס אחרים שאח"כ מחפשים אותם ביוטוב- כי כמו שאמרתי פרסומות הסופרבול נהיו אימפריה בפני עצמם, ואם אלה התכנים שחברות משקיעות הון בלתי פרופורציונלי כדי להראות במשך 30 שניות או דקה באירוע הכי נצפה בהיסטוריה של אחת ממעצמות העולם, אנחנו צריכים לחשוב טוב על המסר שאנחנו משדרים לנשים שמסביבנו, ולבנות שלנו.
יש לי המון חברים שממש מזלזלים בתופעה הזו ובמאמצים להילחם בה. הם אומרים שזה בצחוק, שזה לא רציני, ותרגיעו כבר, יא פמניסטיות לחוצות.

משפטים כאלה לא מדאיגים אותי במיוחד, כי פשוט אומרת לעצמי "אני אחכה עד שיהיו להם בנות." כשלאנשים האלה יהיו בנות בגיל התיכון והן ינסו להרעיב את עצמן כדי להיות מקובלות, או יראו שהן לא מתקבלות לעבודה בגלל שהמראיין בטוח שאין דבר כזה נשים שמפתחות תוכנה, אז הם יבינו מה באמת קורה בתקשורת שלנו.

  ואני? אני אנסה להילחם כדי שהבנות שלהן  לעולם לא יהיו במצב שמשדרים להן שהן פחות, רק בגלל שהן בנות.  וחלק מהמלחמה (היחסית שקטה שלי) היא להסתכל טוב טוב בפרסומות הסופרבול של יום ראשון הקרוב, ולהגיד שאני לא קונה את זה- לא קונה את המוצר, לא קונה את תפיסת העולם, לא קונה את התודעה הזו.
ובין לבין, כמובן- Go Ravens!