הסטנדרט הכפול

אני עדיין מקווה לנסח את המחשבות שלי בעקבות הבחירות ברשויות המקומיות, ובפרט הבחירות בבית שמש, אבל יש לי זמן רק לפוסט קצר, אז ככה-

כמה מבעלי הטורים האהובים עלי בעיתון של מקור ראשון, וכמה כותבים ממקומות אחרים, התייחסו השבוע למינויה של קרנית פלוג לנגידה. כל בעלי הטורים הקפידו להדגיש שאין סיבה להתרגשות הפמניסטית בעקבות המינוי, שהרי פלוג לא מונתה בגלל שהיא אישה. היו שדאגו לציין שבאמת, מכיוון שרובנו לא מבינים מה תפקידו(ה) של הנגיד, ומה משנתה הכלכלית של פלוג, אין לנו כלים לומר שהמינוי היה ראוי בכלל. בעל טור אחד הרחיק לכת ואמר שהפמניסטיות פוגעות בפלוג, שכן השמחה שלהם מעלה את המחשבה שהמינוי מהווה העדפה מתקנת, ולא מינוי ראוי כשלעצמו.

אני רוצה להגיד לבעלי הטורים, שאני באמת אוהבת, שהם צריכים להירגע.

אף אחד- ואף אחת- לא טען שהמינוי הוא ראוי בגלל שהיא אישה, או שנשיותה של פלוג היא רלוונטית. אני אישית שמחתי על המינוי וחשבתי שהיא ראויה בגלל צירוף העובדות הבא: 1. היא כיהנה כסגנית של הנגיד הקודם, שהיה מוצלח מאד. 2. ככל הנראה היא ביצעה את התפקיד של סגנית בצורה ראויה. 3.הנגיד המוצלח אמר שהיא המועמדת המתאימה לדעתו. אני לא מתיימרת להבין בתפקיד הנגיד, אבל אם מי שסמכתי עליו אומר שכדאי לסמוך עליה, אני חושבת שזו סיבה מספיק טובה לתמוך בה.

האם ההתרגשות הייתה במקום? אולי, אם היינו פמניסטיות "אמתיות", היינו מתעלמות לחלוטין משאלת המגדר? התשובה היא שכן, ההתרגשות היא בהחלט במקום. כותבי הטורים עשו כאן עוול, כי הם מותחים ביקורת על התנהלות שהיא נפוצה, אבל רק כאן לגבי הפמניסטיות היא נשמעת.

רוצים דוגמא?

לאחרונה, כמה ישראלים לשעבר זכו בפרס נובל. חוץ מעוד הזדמנות לדבר על בריחת מוחות, הזכייה היוותה, עבור ישראלים רבים, סיבה לגאווה. למרות שישראליותם של הזוכים לא הייתה רלוונטית לחלוטין. למרות שהישראלים הגאים לא ידעו להסביר האם המדענים האלה היו ראויים. הם היו גאים כי יש לנו גאוות יחידה, וזהו.

לא מדובר בתופעה חריגה. אנחנו נוטים להרגיש הזדהות וגאווה כאשר מישהו "משלנו" משיג משהו. בין אם מדובר בן העם שלי, או הדת שלי, או העיר שלי, או העדה שלי. וכן, למרות שמבחינה מספרית אנחנו חצי מהאוכלוסייה, בכל מה שקשור לתפקידי מפתח במדינה, נשים הן מיעוט.

אז כשמישהי מצליחה אנחנו חוגגות. מותר לנו.

אז חגי סגל, וקלמן ליבסקינד, ועדי ארבל, ושאר כותבי הטורים- די, די לחפש את הפמניסטיות בכל מקום. תשמרו את הביקורת לנושאים המהותיים.

אנחנו אוהבים להגיד שביקורת כלפי ישראל היא לגיטימית, אבל אם זה ביקורת שיכולה להיות מופנית כלפי מדינות אחרות אך מופנית רק כלפינו, זה אנטישמיות. ואם יש ביקורת שיכולה להיות מופנית לכל מיני מגזרים וקבוצות, אך היא מופנית רק נגד פמניסטיות, איך קוראים לזה?