השנה, צפיתי לראשונה בחיי הבוגרים בטקס הדלקת המשואות בליל יום העצמאות. לא נמנעתי עד השנה בכוונה, ולא צפיתי השנה בכוונה. פשוט, כל שנה אני נמצאת בתפילת ערבית חגיגית בשעות הטקס, והשנה הייתי חולה, אז צפיתי.

חגי סגל צפה גם הוא בטקס, אבל כנראה ראה טקס מאד שונה ממה שאני ראיתי. אני ראיתי נאום יפה מאד של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, ואז ראיתי 14 נשים ראויות מדליקות, בגאווה והתרגשות, משואה, לתפארת מדינת ישראל. חגי סגל סיפר בטור של במקור ראשון ("אקטואלי", 9.5.14) שאמנם הטקס היה "נחמד (אפליה מתקנת וכו')", אבל גם שהטקס הרגיש כמו "הפגנה". סגל מביע דאגה מהמדרון החלקלק- האם בשנים הבאות ידליקו גאים בלבד? או שמא מתנחלים, קיבוצניקים, או ערבים?

אז בואו נעשה סדר.

אם מחליטים שהנושא השנה הוא "זמן נשים", ובוחרים בנשים כמדליקות משואה, זה לא אפליה מתקנת, זה בחירת נושא. אין קריטריונים לנושא או לזהות מדליקי המשואות, אין זכות קנויה להיות מועמד למדליק משואה, אין פגיעה במי שלא נבחר כמדליק משואה. העובדה שפסקל ברקוביץ' הדליקה משואה אבל _____ לא, זה כי הראשונה נכנסת לנושא והשני לא. 

אהה, יגידו הסגלים, אבל הנושא כולו הוא אפליה מתקנת, כי הנושא אינו מהותי אלא מגדרי- הוא לא מבוסס על הישגי הנשים אלא על מינם. כדי להתמודד עם הטענה הזו, ראשית נסקור נושאים שעל פיהם נבחרו מדליקי משואות לאורך השנים (באדיבות ויקיפדיה): סימן העפלה, נציגי יישובי קו האש, נציגי יישובי הספר, הנגב והגליל, ירושלים, תל אביב, נציגי עולי בריה"מ וארצות ערב, העליה הראשונה, האמנות בישראל, לשון עברית, הספורט ההישגי והעממי בישראל. והאהוב עלי- ילדים שחגגו בר מצווה ביום העצמאות 1961. 

אפשר לומר, באופן די פשוט, שטקס הדלקת המשואות הוא הזדמנות להאיר באור חיובי נושא כלשהו, מהותי ואזוטרי כאחד. הנושא של אתגרים והישגים של נשים הוא נושא חשוב. עידוד נשים להתפתח ולהתקדם בכל תחומי החברה יביא לתרומה לחברה כולה. ואם זה המצב, מעניין אותי להבין למה חגי סגל הרגיש שהארת ההישגים של נשים אלה זה הפגנה נגדו. נשים אלה לא ביקשו העדפה בקבלה לעבודה, הן לא ביקשו סבסוד או נקודות זכות במס. הן עבדו והשיגו ועכשיו רק רוצים לכבד את תרומתן לחברה, אבל חגי סגל מרגיש שמפגינים ודורשים ממנו משהו. אולי דורשים ממנו להתייחס למדליקות המשואה כמו שהוא מתייחס אליהם בכל שנה- בכבוד. למה זה קשה לו?

ועוד דבר- נשים הן מה שנקרא "מיעוט מהותי"- הן 50% מהאוכלוסיה אך מהוות הרבה פחות מזה ברוב עמדות ההשפעה ומקומות העבודה, ועל כן מקבלות, במובנים מסוימים, יחס של מיעוט. סגל מרגיש שההחלטה לבחור רק נשים (בחירה, כאמור, מתוך 50%), שקולה לבחירה של ערבים בלבד (בחירה מתוך כ20%), מתנחלים בלבד (בחירה מתוך כ10%), קיבוצניקים או הקהילה הגאה (אשמח לנתונים לגבי קבוצות אלה). מה זה אומר על איך שסגל תופס את חלקן את נשים באוכלוסיה? לא יודעת, קצת מפחדת לברר.